רעות בן זאבReut Ben‑Zeev
אומנות עם עומקArt with depth
תבליט קיר, פולימרWall relief, polymer
האמת הפנימית
THE INNER TRUTH
אני אורזת רגשות והלכי רוח של אישה בתבליטי קיר. לא את האישה שהחברה רוצה לראות. את זו שחיה תחת איום מתמיד על המרחב שלה, שנדרשת להצטמצם, להתאים את עצמה, לשתוק, להיתקל בתקרות זכוכית ולחיות בגבולות שלא היא קבעה.I capture women’s inner worlds in wall reliefs. Not the woman society wants to see, but one living under constant threat. Expected to shrink, conform, stay silent, confront glass ceilings, and live within boundaries she never chose.
שכבות של רגשLayers of emotion
נקודת השבירה
פולימר, הדפסת תלת־ממד · 50 × 63.5 ס״מ
היא לא מתפרקת ברגע אחד. זה נבנה לאט, שכבה אחרי שכבה של מתח, של איפוק, של החזקה. עוד רגע שהיא שותקת, עוד רגע שהיא סופגת, עוד רגע שהיא ממשיכה. עד שכבר אין מקום בפנים להכיל את זה. הזעקה הזו היא לא התחלה—היא תוצאה. רגע שבו כל מה שנדחק החוצה כבר לא מוכן להישאר בפנים.
לבד עם זה
פולימר, הדפסת תלת־ממד · 66 × 54 ס״מ
לא כל כאב מבקש להישמע, יש כאב שנשאר בפנים, נישא בשקט, ללא מילים וללא עדים. היצירה מבטאת את הבדידות שמלווה לעיתים את ההתמודדות הרגשית, ואת המשקל שאדם נושא כאשר איש אינו יכול לשאת אותו במקומו
הגוף מדבר
THE BODY SPEAKS
כשהמילים אינן מספיקות, הגוף מדבר.When words fail, the body speaks.
אישה בחברה פטריארכלית חשופה לאלימות גם אם היא לא חווה אותה ביומיום, נאלצת להתמודד עם הקטנה ודפוסים חברתיים שמגדירים עבורה מי מותר לה להיות. היא לומדת לחבק את עצמה כשהחברה מסרבת לחבק אותה.
אני חושפת אישה שמביטה באמת הפנימית שלה. הייצוג לא מתנצל ולא מחפש אישור. הוא ניצב מול הצופה בהתרסה ומאלץ אותו להתמודד עם מה שהיה מעדיף לא לראות.A woman in a patriarchal society is exposed to violence even when she does not live it day to day, and must contend with belittlement and social patterns that define who she is allowed to be. She learns to hold herself when society refuses to hold her.
I reveal a woman looking at her inner truth. The representation does not apologize and seeks no approval. It stands before the viewer in defiance and forces them to face what they would rather not see.
אישה מסתכלת לאחורWoman looking back
אישה מסתכלת לאחור — מבט 1
פולימר, הדפסת תלת־ממד · 70 × 42 ס״מ
ברגע שקט בתוך מרחב עירוני, האישה מסתובבת לאחור, לא מתוך דרמה גלויה, אלא מתוך תחושת ערנות עדינה. האור הנופל עליה מבחוץ חושף את קווי המתאר של פניה וגופה, ומדגיש את המתח שבין נוכחות לבין דריכות. אין ודאות למה גרם למבט, האם משהו אכן מתרחש מאחוריה, או שמדובר בתחושה פנימית בלבד. זהו רגע של עצירה בתוך תנועה, שבו המבט פונה לאחור, בעוד הגוף ממשיך קדימה.
אישה מסתכלת לאחור — מבט 2
פולימר, הדפסת תלת־ממד · 70 × 42 ס״מ
האישה מפנה את מבטה לאחור, אך הפעם אין תחושת דחיפות, אלא שהייה. האור הרך העוטף אותה מדגיש את תנועת השיער ואת המעברים העדינים בין שכבות הפנים, ויוצר תחושה של זמן המצטבר על פני הגוף. המבט אינו תגובתי, אלא מתעכב — כאילו הוא שוהה בין מה שהיה לבין מה שנשאר. זהו רגע שבו ההתבוננות אינה נובעת מצורך, אלא מנוכחות.
מעבר לפני השטח
BEYOND THE SURFACE
הצבע אינו תיאור של עור.Color does not depict skin.
העומק נבנה מכתמי צבע ושכבות שמפרקות את הדמות ומרכיבות אותה מחדש. הצבע אינו תיאור של עור, אלא ראי למצב הנפשי והתודעתי. המרחק הממשי בין השכבות יוצר משחקי אור וצל המשתנים עם זווית הצפייה, כפי שחוזקה של האישה משתנה בעיני הצופה.Patches of color and layers dismantle and reconstruct the figure. Color does not depict skin it reflects psychological and emotional states. Real distances between layers create shifting light and shadow, just as perceptions of a woman’s strength shift with the viewer’s gaze.
רגעיםMoments
רגע של בהירות
פולימר, הדפסת תלת־ממד · 100 × 100 ס״מ
לפעמים ההבנה אינה מגיעה כתשובה, היא מגיעה כהכרה שקטה בעצמנו. לא הכול התבהר, אבל די בכך כדי לחייך.
רגע של נחת
פולימר, הדפסת תלת־ממד · 100 × 100 ס״מ
ברגע קטן של נחת, שום דבר לא צריך להשתנות, שום דבר לא צריך להיפתר, רק ההנאה הפשוטה מלהיות בדיוק במקום שבו את נמצאת.
החומר
THE MATERIAL
הדימוי הנשי מסרב להישאר שטוח, תובע עומק, תובע נוכחות. הפלסטיק, חומר תעשייתי ויומיומי, הופך למדיום שבו טכנולוגיה ורגש מתנגשים.The female figure refuses to remain flat. It demands depth and presence. Plastic, an industrial, everyday material, becomes a medium where technology and emotion collide.